"הלם בקו"מ" – מושג כל כך שגור בשפה העברית. מוכר לכל מי ששירת בצה"ל ולכל מי שעתיד להתגייס. "הלם בקו"מ" מתייחס, לרוב בקורטוב של הומור, לחוויות הדחק וחוסר האונים שחווים המתגייסים במפגשם הראשוני עם המערכת הצבאית.

על אף ששלב הגיוס לצבא, נחשב לשלב חיים נורמטיבי, "הלם הבקו"מ" האקוטי כמעט תמיד, אינו מאחר לבוא. הוא נובע מהתחושה הראשונית והעמוקה, שמציאות החיים בצבא, שונה מכל מה שהכיר/ה הצעיר/ה עד גיוסו/ה. לא רק שאין לו יכולת לצפות מה יקרה, מתי, לאן יגיע ומי יגיד לו מה לעשות, אלא שאף לא ברור לו כיצד עליו להגיב במצבים שונים, מה להגיד למי ואיך וכיצד תשפיע התנהגותו על תגובת המפקדים אותם הוא פוגש לראשונה. נדמה לו, שכל "לובשי ולובשות המדים" מכירים את הכללים ופועלים לפיהם. הוא מעריך ש"לובשי המדים" (אשר לרוב אינם מבוגרים בהרבה מהמתגייס עצמו) מבינים משהו, שהוא לא מבין. לא משנה כמה שעות בילה עם חברים שהתגייסו ושמע סיפורים על הגיוס ועל הטירונות, שום דבר לא הכין אותו לחוויה המטלטלת הראשונית של אובדן הדרת הכבוד, ולחוויה הפנימית שאין לו מספיק כלים ומיומנויות בכבוד המחייה שלו להתמודד עם האתגרים החדשים שנכונו לו.
חוויה עוצמתית וראשונית זו נחרטת בזיכרון. אולם, עבור מרבית החיילים/ות עצמתה הולכת ומתעמעמת. הצבא, כמו מערכות טוטאליות אחרות, מפעיל מנגנונים מורכבים המייצרים הבנה של כללי המערכת וציות להם. לא עוברים שבועות רבים עד שהחיילים הצעירים מתחילים להסתגל למסגרת הצבאית ומקבלים מושג כיצד יש להתנהל בתוכה.

אך טבעי, שמצבי מעבר(מסביבה אחת לשנייה, ממסגרת למסגרת וכו'), משנים את שגרת חייו של היחיד ומחייבים אותו, ואת האנשים הקשורים אליו, להתאים את עצמם למציאות החיים החדשה. תהליך שינוי זה מצריך לעשות שימוש ביכולות וכלים אשר חלקם נרכשו בעבר, ואחרים – חדשים ובלתי מוכרים.
חיילים וחיילות רבים (ויש שיגידו רבים מידי) לא מצליחים לעבור את תהליך הסוציאליזציה הזה לצבא. הם מתקשים להבין את המערכת, את כלליה ואת נורמות ההתנהגות המצופות בה.
עבורם, "הלם הבקו"מ" האקוטי, הופך בהדרגה ל"הלם קליטה" כרוני.

פערים פיזיים ומנטליים במעבר מהאזרחות לצבא
המעבר מהאזרחות לצבא, הינו אחד ממצבי המעבר המורכבים, איתם נדרשים צעירים וצעירות להתמודד. הגיוס לצה"ל חושף מגוון רחב של פערים פיזיים ומנטליים. מה שהספיק על מנת לתפקד באזרחות – לא מספיק על מנת לתפקד היטב במערכת הצבאית המורכבת.
אחד הפערים הבולטים, במעבר המאזרחות לצבא, הינו פער ביכולות הפיזיות. צעיר/ה המעוניין להיות לוחם זקוק למבנה גוף יציב וכושר גופני גבוה. בנוסף לכך, עליו לגלות רמת סיבולת גבוהה לאתגרים הנפשיים, הכרוכים במאמץ הפיזי, אשר  המהווים חלק בלתי נפרד מהשירות כלוחם. על מנת לצמצם את הפערים הפיזיים, משקיעים הצעירים/ות, המעוניינים במסלול זה, בפיתוח כושר גופני וסיבולת.

הפערים הפיזיים הוא אולי הבולטים והמובנים באופן אינטואיטיבי. אולם, ניסיוננו המקצועי מצביע על כך, שדווקא הפערים המנטליים הם הגורמים המרכזיים ל"הלם בקו"מ" אקוטי, והם אלה אשר מהווים זרז להתפתחותו של "הלם קליטה" כרוני.

ניתן למפות מספר תחומים מרכזיים בהם ניכרים פערים מנטליים בקרב צעירים וצעירות למתגייסים לצבא, ביניהם:
– תחום חברתי: פערים ביכולת לתפקד בתוך סביבה רב-תרבותית
והטרוגנית וביכולת לפתח רשת תמיכה חברית משמעותית.
– תחום כישור חיים: פערים בכישורי חיים עצמאיים, התמודדות עם המרחק מהבית
ומהסביבה הגיאוגרפית המוכרת, ניהול עצמי וניהול עצמי כלכלי.
– תחום תפקודי: הפערים באים לידי ביטוי בקבלת סמכות ותפקוד בתוך מסגרת
טוטאלית, עקביות תפקודית לאורך זמן, התמודדות עם מצבי קושי ושחיקה, קבלת
החלטות ואיתור פתרונות למצבים שונים.
– תחום התקשורת הבינאישית: פערים ביכולת לנהל תקשורת מורכבת עם
מפקדים ועמיתים, עמידה בראיון אישי, ביטוי מילולי של קשיים אישיים ורגשיים.
– תחום השפה והתרבות: פערים מנטליים בין הנורמות במשפחה והנורמות בצבא,
שליטה בשפה העברית והכרות עם התרבות.

הפערים המנטאליים, בכל אחד מהתחומים, הם תוצאה של חוסר כלים ומיומנויות להתמודדות מותאמת בתחום זה. היקף הפערים ועומקם, משפיעים על יכולת החייל/ת להסתגל למסגרת הצבאית ועל סיכוייו להצליח בה.

"הלם קליטה" כרוני:
"הלם קליטה" כרוני הינו מושג המתאר במאמר זה, מצב נפשי מתמשך, בו היחיד מתקשה להבין את המערכת הצבאית, להתאים את עצמו למציאות החיים החדשה, להסתגל אליה ולתפקד בה באופן מוצלח. התוצאה, פעמים רבות, הינה נסיגה תפקודית, בעיות משמעת, נפקדות ועריקות.
לעומת "הלם הבקו"מ" האקוטי, המשויך למפגש הראשוני עם בסיס הקליטה והמיון ובא לידי ביטוי בשבועות הראשונים בצבא, "הלם הקליטה" הכרוני מלווה את החייל במהלך שירותו הצבאי. חיילים החווים "הלם קליטה" כרוני מרגישים חסרי אונים מול דרישות המפקדים והמערכת. הפערים המנטאליים איתם הגיעו, לא נסגרו במהלך הטירונות (אם בגלל פרק הזמן הקצר של הטירונות ואם משום שתכני הטירונות אינם עונים על צרכים אלו) והם ממשיכים ומלווים את החייל גם במהלך השירות.
במטרה להתמודד עם המציאות הבלתי מובנת, משתמשים החיילים בכלים אשר עמדו לרשותם באזרחות. לרוב, כלים אלו אינם מותאמים לצבא. כישלון ההתמודדות פותח מעגל מסלים של מאבקי הדרת כבוד בין החייל למפקדיו ולמערכת. בין היתר ניכרים: התרסה כלפי סמכות, חוסר ציות להוראות, ויתור עצמי, שוטטות, תסכול, ייאוש וחוסר אונים.
עבירות המשמעת והתפקוד הלקוי הם סימפטומים של "הלם קליטה" כרוני. טיפול בהם באמצעים משמעתיים בלבד, לא רק שאינו נותן מענה לבעיה, אלא אף מחריף אותה.
לא למותר לציין, שגבולות, סמכות ומשמעת, הינם קריטיים לתפקודו התקין של הצבא. הטיפול המשמעתי, עם זאת, מתאים לחיילים אשר מבינים את המערכת הצבאית ויש בידם כלים לתפקד בה. במצב כזה, הסנקציה המשמעתית משיגה אפקט חיובי, המסמן לחיילים את גבולות הסובלנות המערכתית.
אולם, עבור חיילים הסובלים מ"הלם קליטה" כרוני, גם הסנקציה המשמעתית אינה מובנת, והיא נתפסת פעמים רבות, כשרירותיות או מתנכלת. מאחר שהסיבה להתנהגות הבעייתית נעוצה בפער/ים, גם שיחת הסבר, על הסיבה לענישה, אינה אפקטיבית.

ההתמודדות עם "הלם קליטה" כרוני:
כאמור, "הלם קליטה" כרוני, הינו תוצאה של פערים איתם מגיע החייל למערכת הצבאית. על כן יש לפתח תוכניות המיועדות להתמודד עם פערים אלו.
התוכניות צריכות להיות מכוונות לשתי אוכלוסיות יעד מרכזיות:
מלש"בים וחיילים – המאופיינים בפערים רבים ועמוקים.
מפקדים – ברמות הפיקוד השונות.

תכניות למלש"בים ולחיילים:
הכשרות החיילים צריכות להיות מכוונות לצמצם את הפערים המנטאליים, להגברת תחושת השליטה במציאות והאמונה ביכול להצליח בשירות.
תכניות הכנה לצה"ל (טרום גיוס) או הכנה לשירות (בתקופת השירות הראשונה), חייבות לכלול הכשרה מנטאלית לצמצום פערים. על תכניות אלו למפות את הפערים אותם חווים הצעירים ולהעניק להם ידע, כלים ומיומנויות לצמצומם.
תהליך זה אינו יכול להסתיים בראשית תקופת הגיוס. לעיתים, כל עוד החייל לא נפגש עם המציאות הצה"לית, הוא אינו מודע לפערים שיש לו ולצורך להתפתח ולשכלל את כישוריו ההסתגלותיים.
לאור זאת, חשוב לקדם תהליכים של ליווי אישי לחיילים וכן תכניות מניעה, המכוונות לפיתוח מיומנויות, תוך כדי השירות. תכנית כדוגמת תלמ"ים (תהליך לקידום יעדים), המועברת על ידי המרכז הישראלי לכבוד האדם, לחיילים בעלי לקויות שירות, מעניקה הזדמנות לחיילים להתמודד עם הקשיים שהם חווים ומלמדת אותם כלים יישומיים לתפקד באופן נכון יותר.

תכניות למפקדים:
מאחר שהאחריות לקליטתם המוצלחת של חיילים במסגרת מוטלת, בראש ובראשונה על המפקדים, יש צורך להעניק להם כלים מתקדמים לפיקוד, זאת במטרה לצמצם את מספר החיילים העוברים מ"הלם בקו"מ" ל"הלם קליטה".
על מפקדים לרכוש כלים ל"פיקוד משלב" – תפיסת פיקוד מקצועית, לפיה קיימת חשיבות ליצירת תחושת שייכות למערכת, עבור כל חייל וחיילת, ולצמצום תחושות הניכור והאיון. מיומנויות של "פיקוד משלב" הינן חלק אינטגרלי מתפיסת פיקוד מתקדמת. הן מכוונות את המפקד לשאוף להוביל את חייליו להצלחה בתפקיד והן המותאמות לרב-גוניות החיילים המשרתים.
מיומנויות אלה אינן נלמדות עד היום במסגרת קורסי הפיקוד בצה"ל, אולם הן מתחייבות לנוכח אתגרי הפיקוד הניצבים כיום בפני מפקדים, בכל רמות הפיקוד.