התוכנית "יחסים של כבוד" – פיתוח מנגנוני תגובה למניעת מצבים מסלימים – נועדה לתת לכלל סגל בית החולים כלים יישומיים להתמודדות עם מצבי קונפליקט ואלימות.
התוכנית הינה מניעתית ומקנה לצוותים הרפואיים, הפרא-רפואיים והפקידותיים, דרכים לשלוט ולמתן התנהגויות בעלות פוטנציאל נפיץ של חולים ומשפחותיהם.
באמצעות הבנה מעמיקה של הדינמיקה הבינאישית, רוכשים/ות המשתתפים/ות מיומנות לזיהוי מצבי קונפליקט וליישום כלים ליצירת תגובות מותאמות.
ערך כבוד האדם, כערך יסוד של החברה הישראלית, עומד בבסיס הידע והכלים הנרכשים בתוכנית ומעניק לכלל סגל בית החולים שפה ערכית משותפת וחווית סולידריות צוותית.
מדוע אנשים מתנהגים כמו שהם מתנהגים?
התנהגות מתריסה ו/או מאיימת של חולים ומשפחות נובעת מתפיסה ערכית של הדרת כבוד לפיה: "אני לא אהיה פראייר", "אני אראה להם….", "מי שלא מאיים לא מקבל שום דבר". תפיסה זו נובעת מסוג מסוים של ערך ה – "כבוד", ששואף להשפיל את האדם שמולו. במצבים כאלו, עומדים למבחן תושייתו של הסגל ומקצועיותו בתחום התקשורת הבינאישית.
תפיסה ערכית זהה, של הדרת כבוד, שתופעל על ידי הסגל, תוביל להחרפה והקצנה של התנהגות אלימה. בבחינת: "בואו נראה שגם אנחנו לא פראיירים".
האם משתלם להשקיע בעיצוב דרכי תקשורת המושתתות על ערך הכבוד הסגולי?
אמצעי מיגון, שיטור, אכיפה ופיקוח – הינם יעילים, עד גבול מסוים. הם אינם יכולים להיות בכל רגע נתון, בכל מקום ברחבי בית החולים. גם אם היו נמצאים בכל מקום, הם לא יכולים להוות תחליף למגע האנושי ולקשר האישי שבין מטפל ומטופל.
מאחר שלא ניתן לצפות את התנהגותם של החולים ומשפחותיהם, חשוב להעניק לסגל בית החולים יכולת להתמודד עם מצבים שונים ומורכבים. תפיסה ערכית בסיסית, המושתתת על הכרה בכבוד הסגולי, תגביר את יכולתו של הסגל להקטין את להבות האלימות, להציב גבולות ללא השפלת האחר ולתפקד יחד, תוך אימוץ שפה מחלקתית משותפת.
מבנה התכנית
התכנית הינה בת 12 שעות ומועברת בשלושה מפגשים.